מגדל חברה לבטוח בע"מ נ' ששון

פסק דין

בפני תביעה לשיבוב הסכום אותו שילמה התןובעת חברת ביטוח למבוטחת שלה בגין נזקים שנגמרו לרכב המבוטח באירוע של תאונת דרכים בה מעור בגם רכב נהוג בידי הנתבע.

התאונה אירעה בשטח חניה . כאשר רכבו של הנתבע עומד כשגבו אל נתיב החניה , ואילו רכבה של עדת התביעה עומד כשפניו בניגוד לכיוון ]ני רכב הנתבע , אך בצד השמאלי של כיוון הנסיעה שלו כפי שמץ ואר בתרשים ת/3 .

התובעת טוענת כי התאונה אירעה כאשר רכבה נסע ברחוב אלמגור , ואילו רכבו של הנתבע אשר חנה בפינת הרחובות עם גבו אל תוואי הנסיעה , ופינה אחורית שמאלית של רכב הנתבע פגעה בדופן ימין של רכב המבוטחת.

הנתבע לעומת זאת טען בכתב ההגנה שהגיש כי המבוטחת של התובע נסעה במהירות מופרזת כשהיא יוצאת מחניה וניסתה לעבור בין הרכב שלו שחנה באמצע הכביש לבין רכב שחנה משמאלו וגררה את החלק הימני של הרכב שלה .

בידותה של עדת התביעה חזרה וטענה כי היא יצאה מחניה מבלנית עם חלק כביש שמובל לפנים החניה . יש במקום עיקול שאסור לחנות בו , אך הנתבע חינה שם בחניה כפולה ורצה לצאת החוצה , היא נסיתה לנסוע אחרה על מנת לצאת מהחניה והוא פגע בה בצד ימין שלה .

הנתבע שרטט את מקום התאונה בתוך חניון צמוד למרכז מסחרי, כאשר בין מגרשי החניה נוצרת מעין צומת שהיא מפגש של שלוש יציאות מתוך החניה . הנתבע מיקם את הרכב שלו בתור של רכבים החונים בכניסה לאחד מחלקי החניון כאשר מימינו חונים רכבים וגם משמאלו חונים רכבים. הנתבע צייר את נתיב הנסיעה של עדת התביעה כשהיא באה מהשטח הגדול של החניון, פונה שמאלה וממשיכה בנסיעה לכיוון היציאה כאשר היא חולפת מאחורי הרכב שלו .

הוא טוען כי הוא הגיע לרכב בלוית אדם נוסף , וכי ברגע שנכנס לרכבו וטרם החל בנסיעה שמע שהרכב מזדעזע, והבין כי רכבו נפגע ע"י עדת התביעה

עדת התביעה ציירה גם היא את המקום , כאשר למעשה – ובאופן כלל אין הבדל משמעותי בין שני התרשימים. לפי תרשים עדת התביעה ודריה היא חנתה במקום שחנתה ( ת/3 ) ורצתה לצאת מן החיה, לצורך יציאה מהחניה היה עליה לנסוע רוורס בנתיב שלה, ומשם לפנות לכיוון היציאה . בעשותה כך וברגע שחלפה מאחורי רכב הנתבע , נסע זה לאחור ופגע בה .

בחקירתו הנגדית אישר הנתבע כי לצורך יציאה מהחניה היה עליו לנסוע לאחר, להתיישר ואז לנסוע קדימה ליציאה .. הוא גם אישר שכאשר חנה, החלק האחורי שמאלי ברכבו בלט לתוך נתיב הנסיעה ליציאה וגם אישר כי המכה ברכבו ממוקדת בפינה האחורית השמאלית .

נקודת המוצא לבחינת גרסתו של מי משני הנהגים נכונה הינה מוקד הפגיעה בשני הרכבים .

נתאר מצב בו רכב הנתבע עומד כפי שעמד כשפינה אחורית שמאלית בולטת לתוך נתיב הנסיעה הכללי. עדת התביעה נוסעת באותו נתיב . אילו גרסת עדת התביעה היתה נכונה , שאז הנתבע היה פוגע בה בדופן ימין, ובגלל שהיא נוסעת ולא עומדת, הפגיעה היתה נמשכת אחורה כתוצאה מהמגע שלה עם גוף שנע לכיוונה בקו ישר, ואז יש סריטה לאורך מרבית או כל הדופן הימנית, תלוי בשאלה מתי עצרה העדה את רבה אחרי המגע הראשון.

אילו גרסתו של הנתבע היתה נכונה , והיא היתה פוגעת בו כשהוא במצב תנוחה מלאה, כי אז סביר לראות את הנזק בטמבון האחורי שמאלי של הנתבע או בדופן ימין, ואילו ברכב עדת התביעה הנזק חייב להיות בחלק הימני של החזית , קרי הצד הימני של המגן הקדמי

הנזק ברכבה של עדת התביעה מתחיל , בפינה החיצונית צדדית של הכנף הקדמי ,בכנף קדמית ימנית( מכת צד ) ונמשך אל פנס האיתות בכנף נמשך אל דלת קדמית ימנית .

אין לי ספק לפי כך כי החלק הקדמי של רכבה של עדת התביעה חלף או החל לחלוף מאחורי רכבו של הנתבע ובזמן שעדת התביעה עוברת מאחורי הנתבע נסע זה אחורה, ואז הפינה האחורית שמאלית שלו שהיתה קרובה יותר אל נתיב הנסיעה פגעה בדופן ימין ברכב עדת התביעה .

לא בכדי התחיל הנתבע את הגנתו בטענה שעדת התביעה הגיעה למקום במהירות שעה שלמעשה הוא ככל הנראה לא ראה אותה , וטוען לאחריות עדת התביעה לתאונה בגלל המהירות כביכול שלה . מי שטוען כך למעשה אינו מכחיש את הנסיעה לאחור, אך מטיל על עדת התביעה "אשמה " או השתתפות באשמה , בגלל נסיעה מהירה במקום .

מאחר והגעתי למסקנה כי הנתבע נסע לאחור ופגע ברכב עדת התביעה , סימן שהוא לא ראה אותה נוסעת מאחוריו. ואם לא ראה אותה אינו יכול להעיד באיזה מהירות היא נסעה .

לכן אני קובע כי מלוא האחריות לאירוע התאונה נופלת על שכמו של הנתבע .

באשר לנזק , התובעת צירפה לכתב התביעה מסמיכם להוכחת הנזק , בהתאם לתאנה 214 לתקנות סדר הדין. מסמיכם אלו לא נסתרו, והנתבע לא הביא חוות דעת שמאי נגדית, וגם לא בק שלחקור את השמאי על חוות דעתו .הנזק הוכח .

לפי כך אני מחייב את הנתבע לשלם לתובעת את סכום התביעה בסכום של 9229 ₪ בתוספת אגרת משפט 337 ₪ והכל בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה 11/6/09 ועד התשלום בפועל, שכר בטלת עדה בסכום של 150 ₪ , ושכן שכ"ט עו"ד 2000 ש"ח